צרור המור על התורה
ואולי רמז לבלתי רום לבבו מאחיו. בסבת רבוי הזהב שבו האדם מתגאה. וכן בסבת רבוי הסוסים. כי הסוסים מגביהים לבו של אדם ומשמחים אותו. ולכן נקרא סוס שהוא כמו שש. לפי שהם אותיות מתחלפות. כמו שפירשתי על לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. לפי שאמר למעלה נגילה ונשמחה בך ובתורתך. והוא סוד הדיבוק כאומרו כי בו ישמח לבנו. ולכן התחיל ישקני מנשיקות פיהו שהוא סוד הדיבוק. ואחר שאתה שמח בשמחת בית השואבה למי אמשילך או למי אדמך. לזה אמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי אחר שהסוס בטבעו שמח. ולכן כלל הזהב והסוס באומרו לבלתי רום לבבו מאחיו. ולבלתי סור מן המצוה אמר כנגד ולא ירבה לו נשים. לפי ששם אמר ולא יסור לבבו. ומה שאתה ירא שאם לא תרבה נשים שלא יהיו לך בנים ויפסק מלכותך. לזה אמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. כי בזכות התורה יהיו לך בנים רבים לישב על כסאך. כי היא חברתך ואשת נעוריך והיא אילת אהבים ויעלת חן. כאומרם חן תורה בעיני לומדיה:
צרור המור על התורה
ואמר ויבך על צוארו עוד. הרצון בזה שנפל יוסף על צוארי אביו בוכה וצועק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ולא נתקרר בזה אלא שבכה על צואריו עוד יותר ממה שבכה בראשונה. ויעקב לא בכה על צואריו לפי שהיה קורא ק"ש כמאמרם ז"ל. והרמז בזה מה שכתבתי בסוד הסולם. כי יעקב ידע לייחד את השם מכל האדם. ולקשר כל הדברים וכל העולמות אלו באלו בסוד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ולפי שבו סוד הייחוד. זכה להקרא הייחוד על שמו ולא ע"ש האבות. ואנו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואחר שהיה קורא ק"ש הוא סוד הייחוד. לא היה לו לדבר ולא להפריד כוונתו מיחודו. וכן לא היה לו לבכות. לפי שסוד הדבור והייחוד הוא סוד השמחה. כמו שפירשתי במגילת שיר השירים. וזה ישקני מנשיקות פיהו שהוא סוד הייחוד והדיבוק בשם. ואז השמחה בכל העולמות. וזהו כי טובים דודיך מיין. המשמח אלהים ואנשים. וזהו בו ישמח לבנו בייחודו. ולכן אמר נגילה ונשמחה בך בייחודך ובתורתך. וכשיהיה ה' אחד ושמו אחד. אז יתקיים ישמח ה' במעשיו. ועל רמז זה אמר ישקני מנשיקות פיהו. מי יתן והיה שבאותו זמן של שיר השירים שהיא שיר של עתיד. שישקני השם מנשיקות פיהו. ואז ישמח ה' במעשיו. וזהו נגילה ונשמחה בך לפי שבשמחה נשיג הדיבוק האמתי. ולכן סמך מיד לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. כי אחר שהשיג סוד השמחה והדבוק. ראוי לדמותו לסוס השמח. לפי שאין בכל הב"ח ב"ח שתהיה בו השמחה בטבע יותר ממנו. וזהו סוס שנחלף בשש לפי שהם ממוצא אחד ושם הארכתי בזה. ולכן המייחד את השם ראוי לו להסיר ממנו עניני זה העולם וכל מיני עצבון בענין שלא יטרידו כוונתו. ואם כן אחר שיעקב היה אומר ק"ש שהיה ראוי להעביר מלבו כל ענייני העולם וכל מיני עצבון. ולכן לא נפל על צואריו ולא בכה כמו שבכה יוסף. ובזה תבין מה שאמרו בברכות כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק. ואמר שם אנא אסמכי גאולה לתפלה ולא פסק חייכא מפומיה כל ההוא יומא. להודיענו כי סוד הייחוד והדיבוק הוא סוד השמחה. וסמיכת גאולה לתפלה הוא סוד הייחוד האמיתי. ולכן אין מפסיקין בו אפילו באמן. והאומר אמן בין גאולה לתפלה הוא מאחר פעמי מרכבותינו. ולא תשמע לדברי האומר כי ויבך על צואריו עוד חוזר ליעקב. כי דמעת הזקן העצב מצויה. ונפלאתי הפלא ופלא מדברי הרמב"ן ז"ל. שדרך קשתו עם נושקי רומי קשת ודרך בדרך שאר המפרשים. אחר שהוא היה בקי בזאת החכמה. וזה ההרגש לא ירגישו בו כל חכמי הגלילות אם לא נכנס להיכל המלך פנימה. ואחר שהשלים יחודו וקריאתו. התחיל לדבר ואמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך. כלומר אמותה הפעם בשמחה אחרי ראותי את פניך. ואני תמה אחר שהיית גדול בחקי והיית אוכל מפתי ומשתעשע בי. איך אודך חי בצער גלות ושביה. וזה על דרך שאמר יוסף העוד אבי חי:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין. דרש ר' פפוס לסוסתי ברכבי פרעה רכב פרעה על סוס זכר. כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס זכר שנאמר דרכת בים סוסיך. רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו על סוס נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה. אמר ליה רבי עקיבא דייך פפוס לססתי כתיב אמר הקב"ה כשם שששתי על מצרים לאבדן כך ששתי על ישראל לאבדן. ומי גרם להן להנצל בזכות מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהן עתידין לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפילין וכו' כדלעיל: